החלטה בתיק ת"א 1537-05

לפניי בקשה מטעם צדדי ג' 11-9 לדחיית או מחיקת הודעת צד ג', אשר שלחה נגדם עיריית תל אביב (להלן:" הנתבעת 3").

עסקינן בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב נפילתו לבור, ביום 24/08/04,  באתר בניה המצוי בבעלות הנתבעת 2, בחכירת והחזקת הנתבעת 1, ובאחריות הנתבעת 3.

לטענת צדדי ג' 11-9, דין ההודעה להידחות על הסף משני טעמים. הטעם הראשון נעוץ בעובדה, כי כתב התביעה הוגש ביום 14/04/05, ואילו הודעת צד ג' נגדם הוגשה ביום  30/05/2011. היינו,  הנתבעת 3 הגישה את ההודעה בחלוף למעלה מ - 7 שנים, ממועד הגשת התובענה, בניגוד לתקנה 220 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -  1984 (להלן:" תקנות סדר הדין האזרחי").

בנוסף, טוענים צדדי ג ' 11-9 להעדר יריבות בינם לבין הנתבעת 3. לטענתם, הנתבעת 3 לא פירטה את הסיבות בגינן צדדי ג' אחראים באופן אישי, ומדוע המקרה נופל בגדר סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הטענה לפיה הודעת צד ג' הוגשה באיחור.

תקנה 220 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בזו הלשון: " ההודעה לצד השלישי תוגש בידי בעל הדין בתוך הזמן שנקבע להגשת כתב הגנתו, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר - במקרה האמור בתקנה 216, או תוך הזמן שקבע בית המשפט או הרשם בהחלטתו - במקרה האמור בתקנה 217".

בענייננו, כתב התביעה המקורי הוגש ביום 14/04/05. 

ביום 24/11/05 שלחה הנתבעת 2 הודעות צד ג' נגד  הנתבעות 1 ו-3 (צדדי ג' 4 ו-5). 

ביום 14/03/06 שלחה הנתבעת 1 הודעות צד ג' נגד  הנתבעת 3 ונגד משטרת ישראל (צד ג' 6).

ביום 02/12/08,  שלחה הנתבעת 3 הודעות צד ג' נגד חברת משה איתן ואחיו בע"מ, אשר שימשה כקבלן עבודות באתר הבניה (צד ג' 7), ונגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את צד ג' 1, בזמנים הרלוונטים לתובענה (צד ג' 8).

בהמשך ההליכים, התיר בית המשפט את תיקון כתב התביעה ע"י צירוף התובע 2, וביום 06/04/2011, הוגש כתב תביעה המתוקן.

ביום 30/05/2011, הגישה הנתבעת 3 כתב הגנה מתוקן, ובד בבד, היא שלחה גם הודעת צד ג' מתוקנת, וצירפה את צדדי ג' 11-9, בטענה, כי הינם מנהלי הנתבעת 1, והם נושאים באחריות אישית למעשי ו/או מחדלי הנתבעת 2.

הנה כי כן, כתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעת 3 הוגש במועד, ובאותו מועד, הוגשה גם ההודעה המתוקנת. לפיכך, בנסיבות דנן, הוגשה הודעת צד ג' המתוקנת בהתאם לדין.

מצאתי לנכון לדחות גם את טענת צדדי ג' 11-9 להעדר יריבות.

הלכה היא, כי על  בית המשפט לנקוט משנה זהירות ויד קמוצה בבואו לסלק תביעה על הסף,  וכך, כאשר קיימת אפשרות, ולו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, אין מונעים ממנו להיכנס בשערי בית-משפט (ראו ע"א 642/89 עזבון המנוח שניידר ז"ל ואח' נגד עיריית חיפה ואח', פד"י מו(1) 470, 476-477; ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן , פ"ד לז (4) 721, 724); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר שלמה לוין, (תשנ"ה-1995) (להלן:" זוסמן") בעמ' 387).

הוא הדין גם כאשר מדובר במחיקת תביעה, להבדיל מסילוקה או דחייתה על הסף. כאשר קיים סיכוי כלשהו, ואפילו הקלוש ביותר, שהתובע יצליח בתביעתו, אין מוחקים את תביעתו (בר"ע 59/81 דורה ארידטי ואח' נ' עיזבון יעקב ארידטי, פ"ד לה(2)811, 813).

בענייננו, אין חולק, כי צדדי ג' 11-9 הינם בעלי מניות בנתבעת 1, אשר החזיקה באתר בו ארעה התאונה, וצד ג' 11 אף משמש כמנהל בנתבעת 1 (עפ"י תצהיריהם של צדדי ג' 11-9, התומכים בבקשה זו). משכך, אינני סבור, כי סיכויי ההודעה נגד  צדדי ג' 11-9 הם קלושים או אף אפסיים, ולדעתי  יש מקום לבירור הטענות העולות מהודעת הנתבעת 3.

לאור האמור לעיל, הבקשה לדחיית או מחיקת הודעת צד ג' נדחית.

בנסיבות העניין, וכאשר חרף החלטות בית המשפט, הנתבעת 3 לא הגישה את תגובתה לבקשה במועדים שנקצבו לה, אינני רואה מקום ליתן צו להוצאות.